ראש השנה
"ובחודש השביעי באחד לחודש יום תרועה יהיה לכם"
בראש השנה התורה מצווה אותנו לתקוע בשופר.
כותב הרמב''ם : "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה".
במשך כל השנה אנחנו טרודים בעסקינו. מרוץ החיים משכיח מאיתנו, לעיתים לא רחוקות, את הדברים החשובים באמת של העולם. באנו לעולם הזה כדי לקיים את המצוות של בורא העולם. מטרת תקיעת השופר בראש השנה היא להעיר אותנו מהתנומה, מהשקיעה בשגרה. להזכיר לנו לחזור בתשובה ולמלא את חובתנו כלפי הבורא.
זוהי המטרה של ראש השנה. לעצור את שטף החיים. לעשות חושבים ולחזור בתשובה. לעשות חשבון נפש על כל מה שעבר עלינו במשך השנה האחרונה. מין 'מאזן שנתי' רוחני. להתחזק בדברים הטעונים שיפור ולקבל על עצמנו קבלות לקראת השנה החדשה.
את ראש השנה אנו חוגגים יומיים. מה הטעם לכך?
אומר הזוהר הקדוש – ביום הראשון זה דין קשה ('דינא קשיא') וביום השני זה דין רפוי ('דינא רפיא'). ביאור הדברים הוא, שעל פי מידת הדין, על פי האמת הנוקבת, אנו צריכים להיענש בחומרה על כל סטייה מהוראות התורה. ''הנפש החוטאת היא תמות'' אמר הנביא יחזקאל. אך הקב''ה הוא אל רחום וחנון ויודע היטב את קשיינו ומגבלותינו. הוא רואה את ההתמודדות שלנו עם כל פיתויי העולם. לכן הוא מתחשב בקושי וממתיק את הדין.
זה הפירוש דין קשה ודין רפוי.
ביום השני האדם נידון על מעשיו, עשה טוב או ח''ו לא עשה טוב. ביום השני הדין הוא בהקשר הכולל יותר, בהתחשבות בכל הסיטואציה האישית של כל אחד.
אך התנאי הבסיסי הוא הכרה במלכות ה'.
אנו מצהירים קבל עם ועולם ''ה' הוא האלוקים''.
''שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד''.
כשאדם מצהיר שהוא מאמין, שהוא פועל למען הגדלת שם האלוקים בעולם, גם הדין הפרטי שלו יהיה יותר קל, ידונו אותו במידת הרחמים.
יהי רצון שנזכה כולנו, כל עם ישראל, להכיר במלכות ה' ולהפיץ את אור האמונה בכל העולם כולו!!!
