בימי המלך צדקיהו, בסוף ימי בית המקדש הראשון, בא נבוכדנאצר מלך בבל והטיל מצור על העיר ירושלים. שלוש שנים צר צבאו של מלך בבל על ירושלים עד שהעיר נפלה ונבוכדנאצר הרשע הרג את תושבי העיר והחריב את בית המקדש.

את שאר תושבי המדינה הגלה המלך העריץ לארץ בבל, ועל שאר האנשים שנשארו הוא הפקיד את גדליה בן אחיקם. "והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר נבוכדנאצר מלך בבל ויפקד עליהם את גדליהו בן אחיקם בן שפן". (מלכים ב' פרק כ''ה פסוק כ''ב).

כששמעו על כך כל מיני אנשים רעים משארית הפליטה הם ניגשו אל גדליה, אשר הבטיח להם שאין להם מה לדאוג. "שבו בארץ ועבדו את מלך בבל וייטב לכם". אך את האמון שגדליה נתן בהם הם ניצלו לרעה והם רצחו את גדליה ובכך חיסלו את שארית ההתיישבות בארץ ישראל. כך בעצם הפכנו סופית לעם גולה שנתון לחסדי הגויים.

כאות אבל על הרצח של גדליה שחיסל את ההתיישבות, אנו צמים ומתענים לזכר הצרה שהתרחשה על עמנו.